פסק-דין בתיק רע"א 15445-11-12

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת א' שניידר), מיום 18.10.12, בת"א 5084-08-12, שקיבלה את בקשת המשיבים להאריך את המועד להגשת בקשה לוועדה המיוחדת של מנהלת תנופה, בהתאם להוראות סעיף 13(ב) ו-137(ב) לחוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (להלן: " חוק ההתנתקות").

רקע עובדתי

1.      מעיון בבקשה עולה, כי המשיבים נמנים על מפוני היישוב רפיח-ים, ששכן בגוש קטיף שבחבל עזה, ופונו מביתם בקיץ שנת 2005, בהליך ההתנתקות. לאחר פינוי גוש קטיף, קיבלו המשיבים את הפיצויים הקבועים בחוק ההתנתקות וחתמו על כתב ויתור על תביעות.

2.      ביום 29.11.11 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט העליון, אשר קבע, כי תושבי רפיח-ים שעסקו בחקלאות זכאים לקבלת מגרש נוסף בשטח של חצי דונם, כדוגמת המתיישבים ביישובים החקלאיים בגוש קטיף (עע"ם 7275/10 הועדה המיוחדת לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 נ' שקד (פורסם בנבו, 29.11.11) להלן: " עניין שקד").

3.      בעקבות פסק הדין, פנו המשיבים לוועדה המיוחדת של מנהלת התנופה (להלן: " המבקשת") בבקשה כי יוקצה להם מגרש, בהתאם לפסק הדין המנחה בעניין שקד. ביום 12.6.12 הודיעה המבקשת, כי היא דוחה את פניית המשיבים.

4.      לאור זאת, הגישו המשיבים בקשה לבית משפט קמא, לפעול בהתאם לסמכותו על פי הוראות סעיף 13 לחוק ההתנתקות, להאריך את המועד לפנייה לוועדה המיוחדת בבקשה למתן תשלום מיוחד, בהתאם להוראות סעיף 137 לחוק זה. המבקשת הגישה תגובה לבקשה והמשיבים הגישו תשובה לתגובה.

5.      בהחלטתו קבע בית משפט קמא כך: " הבקשה מתקבלת ובלבד שהבקשה תוגש תוך 30 ימים".

6.      על כך בקשת רשות הערעור שלפניי. 

7.      ביום 3.1.2013 הוריתי למשיבים ליתן תשובתם לבקשה וזו הוגשה ביום 20.1.13.

עיקרי טענות הצדדים

8.      המבקשת טוענת, כי טעה בית משפט קמא בכך שהאריך מועד הקבוע בחיקוק, מבלי לנמק החלטתו. נטען, כי בכך התעלם בית המשפט מפסיקה הקובעת מהם הטעמים המיוחדים הנדרשים לצורך הארכת מועד הקבוע בחיקוק, ומכך שהמשיבים לא הציגו טעמים כאלה. עוד טוענת המבקשת, כי בית משפט קמא לא הביא בחשבון את העובדה שהתביעה התיישנה, שכן חלפו למעלה משבע שנים מאז ההתנתקות, וכן התעלם מכך שהמשיבים חתמו על כתב ויתור, שלפיו הם מנועים מלהגיש בקשות ותביעות בעניין בית מגוריהם. לבסוף, טוענת המבקשת, כי כתב הבקשה אינו מגלה עילה, שכן המשיבים לא עסקו בפועל בחקלאות ולא הצטרפו כתובעים בעניין שקד, ועל כן אין להם על מה לסמוך בבקשתם.

9.      לטענת המשיבים, למרות שלא נמנו על הקבוצה שהגישה את התביעה בעניין שקד, מטעמים של צדק ושוויון הם זכאים לאותם תנאים של חבריהם מרפיח-ים, ולכל הפחות זכאים שיינתן להם יומם על מנת לטעון את טענותיהם לפני המבקשת. אשר לכתב הוויתור, נטען על ידי המשיבים, כי זה מתייחס אך ורק לפיצויים ותביעות בגין בית המגורים שהיה למבקשים באזור המפונה, ולא להטבות נוספות שניתנו להם נוכח היותם מפונים.   

דיון

10. לאור סעיפים 13(ב) ו- 18 לחוק ההתנתקות, על פיהם החלטת בית משפט קמא בענייננו ניתנת לערעור בזכות, ובמסגרת סמכותי לפי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני דן בבקשה כבערעור.

דין הערעור להתקבל.

11. סעיף 13(ב) לחוק ההתנתקות קובע כך: " לבקשת תובע, רשאי בית משפט השלום בירושלים, מטעמים מיוחדים שיירשמו ולאחר שנתן למינהלה הזדמנות להשיב לבקשה, להתיר לתובע להגיש את תביעתו אף אם חלפה התקופה האמורה בסעיף קטן (א), בתנאים שיקבע"(ההדגשה שלי - א' פ').

12. החלטת בית משפט קמא היא לאקונית ואינה מנומקת, ולא ברור על יסוד אילו נימוקים ניתנה החלטתו.

בנסיבות אלה, הערעור מתקבל.

התיק יוחזר לבית משפט קמא, שינמק מהם הטעמים המיוחדים העומדים בבסיס החלטתו להאריך את המועד.